מוסיקה

בגיל 15 נועה תשבי הייתה הסולנית של להקת "קקטוס" אותה הקימה ולאחר מכן שרה בלהקה הצבאית של חיל החינוך, שם הבינה סופית שהתחום מתאים לה.

בגיל 21, הייתה הסולנית של להקת "נונה" יחד עם חברה דאז, גל אשר.

הלהקה הוציאה דיסק שלם באנגלית שלא נפל באיכות מדיסקים בחו"ל, וחלק מההפקה של האלבום הייתה בניו-יורק. התוצאה הייתה אלבום שלא נשמע ישראלי, ואשר הגיע לפסגת המכירות בארץ (1997) ואף למקום ה-21 במצעד המכירות וההשמעות ביפן, במהדורה יפנית מיוחדת שכללה שני שירים נוספים (אחד מהם גרסת כיסוי לשיר Take My Breath Away) שלא נכללו בגרסת האלבום הישראלי. בארץ השירים Leave me alone ו-Swim זכו להשמעות רבות, וביפן השיר Alison שהוא גרסת כיסוי לשיר של אלביס קוסטלו. זמן קצר לאחר מכן יצא דיסק עם רמיקסים, ובקיץ 1997 היו מספר הופעות של הלהקה בהן באירוע "עיר הנוער" בתל-אביב. לשיר Swim הופק קליפ בבימוי גיא שגיא.

באלבום של "נונה" עשו קולות רקע מי שעם הזמן התפרסמו עוד יותר כאומנים בפני עצמם בתחום המוסיקה.

כשלוש שנים לפני כן וגם במקביל למדה נועה פיתוח קול אצל חדוה מלר.

עם עזיבתה ללוס-אנג'לס נועה המשיכה ללמוד פיתוח קול אצל מורים פרטיים והחלה בכתיבת שירים ובהקלטות לקראת אלבום בכורה בינלאומי ראשון שלה.

לאחר מכן היא שרה במועדונים בלוס-אנג'לס ובהם ב"וייפר-רום" של ג'וני דפ.

ב-2011 היא שרה את שיר הנושא של סדרת הדרמה "2.3 בשבוע".